המנוח ואני

הבנתי גם שאני הוא ישו, ושזה בדיוק מה שמדינת ישראל צריכה. ענווה, שפלות רוח ושק מלא מסמרי רחמים. איזה רזה, שישא על עצמו את חטאיהם של בני האדם ואת סבלותיהם, מי שיראה את טמטומה של המציאות ויבשר לבניה על מלכות השמים הקרבה לבוא. הוי דור חוטא מלא עוון, לא באתי לשים מלחמה אלא שלום. שלום אמיתי, לא העגל הקפוא של השמאל הישראלי, אלא שלום בין אש ומים, בין בני אדם.

הגיע הזמן לומר אשרי.

אשרי השותקים, כי להם מלכות השמים.

אשרי המופנמים, כי הם יתפרסמו

אשרי אנשי האמת, כי להם יינתן השקר

אשרי האנשים הטובים, אשרי אריק איינשטיין (שדווקא לא היה כזה טוב).

מה ישראל צריכה יותר מאשר הושטת הלחי השניה. בתקופה של קנאות ועיוורון, של מלחמה על כל הבל והגיג, מבוקשים אנשים שמבליגים, ששומעים חרפתם ואינם משיבים. אנשים שמוכנים לסבול בשביל שמדמנת הליבידו הרותחת הזו לגלוש מעל שולי כוס התרעלה.

ומי יותר מתאים לזה ממני? כן, אני, שתמיד ויתרתי על רצונותיי למען אחרים, שתמיד שמתי את עצמי בתחתית סדר העדיפויות, שתמיד מוכן לסלוח לבני האדם שטועים ושוגים ומביכים מקוצר רוח ומעבודה קשה. שמחפש כל חייו אנשים שיוכל לדבר איתם, כאלו שאינם מרימים קול ואינם דוחקים בשר של אחרים כדי להיכנס פנימה. כאלו שמבחינים גם במי שיושב מחוץ למעגל.

הנה אחד האהובים עליי: "כַּאֲשֶׁר אַתֶּם מִתְפַּלְּלִים אַל תִּהְיוּ כַּצְּבוּעִים, הָאוֹהֲבִים לְהִתְפַּלֵּל בְּעָמְדָם בְּבָתֵּי כְּנֶסֶת וּבְפִנּוֹת שֶׁל רְחוֹבוֹת לְמַעַן יֵרָאוּ לִבְנֵי אָדָם. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שְׂכָרָם אִתָּם. וְאַתָּה כַּאֲשֶׁר תִּתְפַּלֵּל הִכָּנֵס לְחַדְרְךָ, סְגֹר אֶת הַדֶּלֶת בַּעַדְךָ וְהִתְפַּלֵּל לְאָבִיךָ אֲשֶׁר בַּסֵּתֶר, ואָבִיךָ הָרוֹאֶה בַּמִּסְתָּרִים יִגְמֹל לְךָ".

לא יודע למה קופץ לי לראש מפגש בין דודי אמסלם. על השיחה ביניהם. אמסלם אומר לו שהוא נוצרי וישו מסביר לו שהוא בכלל יהודי, ומסביר לו שזה לא מתאים ההסתובבות שלו באזור הכנרת. ישו מניח יד אוהבת על פניו, ומנסה לומר לאמסלם שגם נשמתו צרורה במלכות השמים, ואמסלם מסלק את היד ואומר לו, "אל תיגע בי לא נגעתי בך. זה האוויר שלי". ישו מחייך אליך במבוכה ומסביר לו על אהבה ועל השורה, ואמסלם אומר לו "לא מכיר אף שורה אני רוצה לדעת דבר אחד אתה יהודי או לא. תראה לי את ברית המילה שלך".

אני מסתובב. בתוך עמי אני יושב. אני רואה את הקולות ושומע את הברקים. רואה את המצוקה של היהודים, את הרצון של כל יוצאי דור ה-Y להצליח, את המחירים והוויתורים שהם מוכנים לעשות בשביל זה. איך הם פוערים מחשוף וחולצים שד כדי להניק את ההמונים המיוזעים שכמהים לעוד מטרנה ישראלית חמצמצה. אני מתבונן בהם, מסתכל במצחיהם המכווצים, בגביניהם (או איזו מילה כבירה זו גובינים, כמו גווינביר של ארתור, כמו גווינת' פאלטרו) הפונים למטה כלפי האף היהודי המזדקר כאומר: "אנחנו חשובים, נרדפנו מספיק. הנני כאן!".

ובא לי ללטף אותם. לנשוב בהם כמו רוח קרירה, או כמו מטר עדין (שהרי שנת בצורת יוצאים היא סגולה לפירות באושים ואנשים מאוסים). לרפא את מדוויהם, להקשיב לצרותיהם, לפתור את הבעיות שלהם בינם לבין בני משפחתם וחבריהם, להחזיר אותם לדלת האמות שמגיעות עד למלכות השמים. בא לי להיטיב בהם את עיני הטובות, הרכות, ולהקרין להם שלווה כחולה, פרדס חנה כרכור, המתנות ארוכות בתחנות אוטובוס, כלום וריקנות ברוכה, חלומות עצלים מעופפים להם כמו שיחי קוצים בנדודי הדרך. דרום וצפון, כנרת וגליל ומדבר. לטהר אנשים מצרעת הדיבור והמחשבה, מהיותם זומבים של שיח שמתווה את עצמו, שהופך לשטן משטין שמערבב את הדעת. הייתי גומל אותם מהשמחה לאיד, ובעיקר, מההנאה הגדולה מהמחזה, ממחיאות הכפיים והבראבו, ומרכישת מנוי שנתי בהנחה למטורפים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s