ב–30 באוקטובר 1938 שודר תסכית רדיו בארה"ב בשם "מלחמת העולמות", במסגרת תוכנית שכללה השמעת קטעי מוזיקה קלה. התסכית הושמע כסדרה של דיווחי חדשות פיקטיביים שהודיעו כי חוצנים ממאדים פלשו לכדור הארץ. העיתוי המתוח שבו שודר התסכית, כשנה לפני מלחמת העולם השנייה, והאופן הריאליסטי שבו שולבו ה"מבזקים" במהלך התוכנית, הצליחו לשכנע צופים רבים כי מדובר באירוע אמיתי. הפאניקה שנגרמה על ידי התסכית בעיר ניו ג'רזי, שבה "נחתו" הפולשים, גרמה ליוצרו אורסון וולס להתנצל על מעשיו. כשנה לאחר מכן פלשה גרמניה לפולין, ופתחה במלחמה הגדולה בהיסטוריה.
77 שנים אחר כך, בחודש אוקטובר, החלה העונה השנייה של "פארגו", סדרה שמקוטלגת כבר עתה על ידי המבקרים כ"אחת הטובות בהיסטוריה". "פארגו", המבוססת על סרטם של האחים כהן הנושא את אותו השם, מנסה להראות שגם עשרות שנים אחרי המתיחה של וולס (שמשולבת בסדרה) ואחרי השואה – הטבע האנושי לא השתנה.
פארגו היא עיר גדולה במדינת דקוטה שבצפון ארה"ב, הנשלטת על ידי משפחת הפשע גרהרדט. השנה היא 1979. רצח קנדי, מלחמת וייטנאם ופרשת ווטרגייט מאיימים על תמימותה של אמריקה השטופה בקונספירציות וחשדנות, קצת בדומה לישראל שאחרי מלחמת יום הכיפורים. תשע שעות נסיעה דרומה מפארגו נמצאת העיר קנזס סיטי שבמדינת מיזורי, לִבו של מטרופולין ענק שבתוכו פועלת מאפיה מתוחכמת המתחרה במשפחת גרהרדט. העובדה ששני ארגוני פשע פועלים בסמיכות יחסית זה לזה מעידה על הניוון המוסרי שמתפשט בארה"ב בעקבות המלחמה הקרה. כפי שאחת הדמויות אומרות – "אחרי מלחמת העולם השנייה היו כאן שש שנים של שקט. אבל אחרי וייטנאם זה נראה כאילו החיילים הביאו את המלחמה הביתה איתם".
אולם לצד הפחד הממשי מפשיעה, רצח ושאר צרות המתרגשות ובאות לעולם, תושבי צפון דקוטה, קנזס ויתר אזרחי המידווסט (המערב התיכון) מאמינים גם כי סכנת הפלישה מהחלל קיימת ועומדת. הם רואים אורות בלילה וסבורים שמדובר בספינות חלל, ממש כמו אזרחי ניו ג'רזי המבוהלים שנכנסו לחרדה בעקבת תסכית הרדיו של וולס. פארגו מתארת מציאות דומה לזו של ערב מלחמת העולם השנייה: חשש מפני פלישה חיצונית עוינת ומציאות שמכילה אלימות ממשית (גרמניה הנאצית ב–38' וארגוני הפשיעה ב–79').
מול כל אלו נעמדים כוחות הטוב – השוטר המדינתי לו סולברסון (וטרן ממלחמת וייטנאם, בגילומו של פטריק וילסון) וחמיו, השריף הנק לרסן. כמו בסרט המקורי של "פארגו" וכמו בעונה הראשונה של הסדרה, נציגי החוק הם "יפי הבלורית והתואר" של ארה"ב: לבנים, לא מתוחכמים, ישרים ועקשנים. למרות שהם נאבקים בכוחות גדולים מהם (מאפיה, ארגוני פשע) הם לא נרתעים ומצליחים בדרך כלל במשימתם. השוטרים לא רחוקים בהרבה מהאזרחים שעליהם הם מגִנים: אנשי שגרה פשוטים וכמעט נבערים. מולם ניצבים פושעים מרשימים: מתוחכמים, קרי רוח וציניים, הנכונים לבצע כל מעשה אלימות.
אבל מי שמתניע את העלילה ב"פארגו" הם לא השוטרים, לא החייזרים ולא הפושעים, אלא דווקא האזרח הקטן. פגי בלומקוויסט (קירסטן דנסט) היא רעייתו של אד, שעובד באטליז המקומי בעיר לוברן, מינסוטה (שנמצאת על הדרך בין פארגו לקנזס סיטי). במהלך נסיעה באחד הכבישים המושלגים והשוממים בדרך לביתה היא פוגעת בהולך רגל. לא מדובר בתאונת דרכים רגילה: הנפגע הוא ראיי גרהרדט, חלק ממשפחת הפשע השולטת בפארגו. במקום לדווח על מעשיה פגי נוסעת לביתה עם ראיי הפצוע. בבית העניינים מסתבכים וראיי נהרג. פגי מחליטה להחביא את הגופה ורותמת לצורך כך את אד התמים, שרק רוצה לזכות בהערכתה.
אין הסבר מפורש להחלטה של פגי, אבל נראה שהפשע בפארגו הוא כלי לקידום אישי. במעשה שביצעה היא מחליטה לחרוג מהקיום שבו היא חיה (עוזרת במספרה) ולהפוך למעין על–אדם. לראיה, אחרי שהשניים נפטרים מהגופה היא מחליטה להירשם לסמינר של העצמה עצמית. הפשע והאלימות משמשים אותה כשלב של שדרוג אבולוציוני והתפתחות אישית. לא במקרה הדבר מזכיר את הדינמיקה של תורת הגזע הגרמנית: אבי משפחת גרהרדט, אוטו, מושווה במהלך הסדרה לאדולף היטלר. הדמיון לא נוגע רק למוצאו הגרמני, אלא גם לנכונותו לבנות "אימפריה" בארץ החדשה שאליה הגיעה משפחתו באמצעות הבחירה בחיי הפשע.
האזכור של אירועים היסטוריים אמיתיים הוא חלק אינטגרלי מהסדרה, המצטיינת בהטמעת אירועים אפיים רבי משמעות לתוך מרחב קיום מבודד ומוגבל כמו המידווסט של ארה"ב. רצח קנדי, נאום החולי של ג'ימי קרטר, נאום הפרֵדה של אייזנהאואר, הו צ'י מין, פול פוט, ג'ון מקיין ורפובליקת ויימאר הם רק חלק מההיסטוריה העצומה שנדחסה לתוך העלילה המקומית. גם התסכית של וולס הוא חלק מהרפרנסים התרבותיים הרבים שמלווים את הסדרה. מדובר בבחירה אמנותית מעניינת, דווקא משום שצפון דקוטה, מיזורי ומינסוטה כמעט לא משמשות תפאורה לסרטים ולסדרות טלוויזיה אמריקניות (נסו לדמיין סדרה ישראלית שתעסוק בעולם הפשע של חולון, ותדחוס לתוכו את כל מלחמות ישראל, רצח רבין, הסכם אוסלו וההתנתקות).
"פארגו", בדומה ל"מד מן", היא סדרה שמדגישה את העידן ההיסטורי שבו פועלות הדמויות שלה. זהו אחד מסודות כוחה. המשמעויות הרבות שנושא עמו ממד הזמן מוצגות בניגוד בולט לחוסר המשמעות הטוטאלי של המרחב הגיאוגרפי שבו מתרחשת העלילה (מינסוטה וצפון דקוטה). הניגוד פועל בשני אופנים שונים: מצד אחד, ארגוני פשע מקומיים וסיפוריהם של אנשים קטנים מקבלים ממד אפי, שמתאר את השינויים שעוברת החברה האמריקנית. מצד שני, כל אותם רפרנסים היסטוריים מתרוקנים מתוכנם ומשמשים רק רעש רקע בעבור תושבי פארגו ולוברן.
שני המישורים האלו הופכים את הסדרה למטפורה שמאבדת את משמעותה. פארגו מצטיירת כיצירה סימבולית המתארת את אמריקה של סוף שנות ה–80', אך יחד עם זאת היא מתארת מציאות חסרת פשר. בדומה למסורת של האחים כהן השותפים להפקת הסדרה, העלילה מתרחשת ב"שטח הפקר", ארץ שבה אין דין ודיין, ובעיקר, אין סיבה ומסובב.
המטפורות הן חלק אינטגרלי מהדיאלוגים בסדרה. במספר סצנות בפרקים הראשונים של העונה השנייה מנסות הדמויות לעשות שימוש במטפורות – ללא הצלחה. כך למשל, בסצנה שעומדת בבסיס העלילה, נרצחת שופטת מקומית על ידי אחד מבני משפחת גרהרדט. מדובר ברצח מיותר שבוצע תחת השפעת סמים. הרוצח, ראיי, הוא האח השלישי והלא יוצלח של המשפחה. הוא מנסה לשכנע את השופטת שתפסוק לטובתו בהליך משפטי מסוים, ובתשובה היא עונה לו במטפורה מתוך ספר איוב. ראיי, שטוף זיעה, מתוח ולחוץ, לא מבין את הדימוי והסצנה נגמרת במותם של ארבעה אנשים.
העובדה שהמטפורות ב"פארגו" לא עובדות מאירה את אופיין של הדמויות. העולם של תושבי צפון דקוטה, מינסוטה ומיזורי מוצג כמרחב נעדר תחכום. אין בו הבחנה בין מסמן למסומן ובין טקסט לסאבטקסט. הסדרה עושה שימוש רב בסמלים, אולם הדמויות המופיעות בה לא מבינות שפה סימבולית. הדבר דומה לקריאת שיר מטפורי (ביאליק) או סיפור שנתפס כאלגורי (שיר השירים) רק לפי ה"פשט", בצורה ליטרלית. בכך מועצמת תחושת האסון השוררת בעולם נאיבי, שאינו מודע להקשרים התרבותיים שבו הוא פועל. עולם שבו המציאות הנסתרת לא משמשת להעשרת המציאות הנגלית, אלא כלא נודע אלים ואפל.
החריג היחיד לאבחנה זו הוא המאפיה של קנזס סיטי, המתהדרת ב"מחלקת מחקר" משוכללת ובסוכנים אינטליגנטיים במיוחד. אחד מהם הוא מייק מיליגן, שהפך תוך מספר פרקים לאחד מכוכבי הסדרה. מיליגן הוא מאפיונר, אבל גם שחקן. הדיאלוגים בהשתתפותו רצופים אזכורים היסטוריים ומניירות מתחום המשחק. המאפיה שבשירותה הוא מועסק מצטיירת כחלופה האינטליגנטית לסינדיקט הפשע המשפחתי של פארגו. האסטרטגיה שלה לא כוללת אלימות חסרת תכלית ומשחקי כבוד, ומזכירה יותר התנהלות של חברה עסקית המבקשת לבצע השתלטות. הקרב בין שני ארגוני הפשע אינו רק קרב על שליטה וכספים, אלא קרב על תרבות ארגונית ועל סגנון. הסטייל השמרני של משפחת גרהרדט מול תאגיד קנזס סיטי.
לכל אלו מצטרפת המלחמה המגדרית שמתנהלת במהלך הסדרה. בעקבות השבץ שתוקף את אוטו גרהרדט, אבי המשפחה וראש הסינדיקט בפארגו, הופכת אשתו למנהלת הארגון. אולם מעמדה אינו בטוח משום שבנה דוד (Dodd) קורא תיגר על שלטונה. האם מעדיפה לנקוט משנה זהירות ולא להכריז מלחמה מלאה נגד קנזס סיטי, בעוד הוא דורש לתבוע את כבוד המשפחה ולצאת לקרב.
גם פגי בלומקוויסט, שהכניסה את בעלה לתסבוכת, נעשית לדמות רבת עוצמה. בעדינות ובתבונה היא מנווטת את בעלה רפה השכל (המגולם על ידי ג'סי פלמונס המצוין) לעשות כרצונה ולהפוך נגד רצונו לשותף לדבר עבֵרה. כמו בעונה הראשונה של פארגו, האזרח שמגלה את העולם הפלילי משתמש בו כדי להעצים את עצמו. גם בטסי סולברסון, רעייתו של השוטר לו, מתגלה כדמות מפתח. לצד תפקידה כרעיה ואם היא מצליחה לסייע לחקירותיו של בעלה למרות מחלת הסרטן שפקדה אותה.
שינויים מגדריים בעולם של פארגו, לצד התהליכים התת קרקעיים שמתרחשים בעולם הפשע באזור, מלמדים שהסדרה עוסקת בשינוי ובפחד מפני שינוי. בין אם אלו חייזרים שפולשים לכדור הארץ, בין אם זהו ארגון פשע חדש שמגיע מבחוץ ובין אם אלו אנשים בודדים שמחליטים לפתוח דף חדש (ואלים) בחייהם, בפארגו, שמתנהלת בעולם שמרני ומסודר, הלוחות הטקטוניים זזים בלי הרף. שמרנות וצדק מול חידוש ופשיעה הם התשתית המבנית של הסדרה.
בסוף שנות השבעים בארה"ב אמריקה הנאיבית נמצאת בעיצומו של הליך התפכחות. אולם מבשרי השינוי הם דווקא סוכני הרשע הרודפים אחר ההזדמנויות בעידן החדש. מולם ניצבים האזרחים התמימים ונציגי החוק שמנסים להבין את כללי המשחק החדשים. מוקדם עוד לקבוע זאת בשלב זה של הסדרה, אך בהתאם למסורת של האחים כהן, נציגי החוק הרשמיים והמשמימים להפליא מתגלים כיעילים ביותר.
ב–2015, העולם התרבותי התמכר לתחכום, לשפה המטפורית והצינית ולאלימות הוויזואלית. אנחנו לא מוכנים לוותר על סרטוני סנאף ועל הזוועות החדשות מבית דאעש. האנושות ממשיכה במאמציה לגלות חיים על כוכבי לכת אחרים, קרובים ורחוקים. הלא ידוע הפסיק להפחיד אותנו, והוא מדרבן אותנו לחקור, להיחשף ולגלות. "פארגו" היא לא סדרה עם "מסר", אולם יש בה מספר אבחנות תרבותיות חשובות. לפעמים הפחד מהלא נודע מוצדק. לפעמים החשש מפני פלישת חייזרים מבשר על חשש מפני פלישה דרמטית ומסוכנת בהרבה (הפלישה הגרמנית לפולין). לפעמים הרצון להיצמד לסדר החברתי הישן הוא אינסטינקט חברתי בריא שמבקש להימנע מחידושים מפתים ומלאי סכנה.
(פורסם לראשונה במוסף השבת של מקור ראשון)
הבלוג של אמרי לוי סדן 