הנאום המשעמם והמרתק של יו"ר דירקטוריון חברת החדשות

ישנם נאומים שחשובים יותר מאחרים. כזה היה נאומה של עו"ד תמי רוה, יו"ר הדירקטוריון של חברת החדשות, בפתח ועידת המשפיעים המדוברת שנערכה בירושלים. נאום שחשף כמה ריק יכול להיות עולם "ההשפעה". 

מבחינת העניין, רוה הייתה הדמות הפחות חשובה באירוע הנוצץ שכלל פוליטיקאים, אנשי עסקים ומנהלי חברות היי טק. לאירוע ניתנו מספר חסויות וביניהן סמסונג, בנק הפועלים, פרטנר ופייפאל. החסויות כמובן, חשובות מהאירוע עצמו. הן מלמדות מי הם העשים שנמשכים לאש הכוח והיוקרה של ערוץ 2, הן מאפשרות את קיומו של ערוץ 2 בתמיכה הכספית שלהן והן מלמדות מהן גבולות הגזרה שלו. כשם שהחסויות חשובות מהאירוע, נאומה של רוה היה חשוב מיתר הנאומים (והוא היה נשאר כזה גם אם אלשיך היה מודיע על פתיחת תיק 5000).

מרוה, אישה המחזיקה בעמדת מפתח ונמצאת במעמד חברתי כלכלי גבוה, היה מצופה לכאורה לשאר רוח גבוה. אלא שבדבריה, היא ייצגה כל הבעיות הנובעות מניסיונה של התקשורת הישראלית לקלוע למכנה המשותף הנמוך ביותר. הסתמיות של דבריה שיקפה היטב את הסתמיות של התקשורת הישראלית, שיותר משהיא מוטת אג'נדה, היא מוטת קלישאות. 

בעולם של עודף מידע, התקשורת הופכת לזונת מידע. יום אחד היא מוצפת בנתונים ממכון "מולד", וביום שלאחריו היא מוצפת בנתונים מ"אם תרצו". היא לא מבחינה בין טוב לרע, ובין אמת ושקר. הפייק ניוז הוא לא הבעיה של התקשורת. הבעיה שלה היא פייק חשיבה. היא מנסה לשמור על ארשת הנפיחות העצמית, עם האולפנים, והנוצצים וההבעות הרציניות והקפואות, אבל בפועל, היא איבדה את דרכה, וכדי להינצל מטביעה, היא נאחזת באסופת סיסמאות שהיו מביישות גם את יאיר לפיד. 

המראה של רוה היה מלאכותי כמו המילים שיצאו מפיה. שערה אדום מתולתל צבוע ונפוח, ואווירת בוטוקס כללית עוטפת את פרצופה. דיבור איטי, כאילו מדובר בקהל בעל מגבלויות. גבות מתוחות, עיניים פעורות שהפכו את פרצופה לקפוא, מלאכותי ונטול הבעה. פרינט סקרין של אושר המוני וכוחני. 

רוה הטיפה מעל הבמה לערכי סובלנות מופשטים, הצהירה שכולנו חברה אחת ושרק כך נשרוד, מבטיחה שנפעל "ללא מורא וללא משוא פנים", והתרפקה על דמותו של הנשיא ריבלין (כלומר, סוחטת תהילה מסמל הקונצנזוס), היא פרטה אחד לאחד את כל המיעוטים שווי הזכויות שעובדים בחברת החדשות משל הייתה נלסון מנדלה, ומאחלת לכם שתהנו. "חשובים אנשים שיודעים לשאול שאלות וחשובים אנשים שיודעים לענות תשובות", קבעה בנחרצות יום הדין ובכך אתגרה את הפילוסופיה האריסטוטלית כולה. 

לשיאה הגיעה רוה כשאיחלה מזל טוב לבעלה, שיום הולדתו חל היום (וכי מה טוב יותר מלציין את יום ההולדת במסגרת יום עסקים מוצלח?). רוה יצרה בהצלחה תחושת פמיליאריות כששיתפה את הקהל בשמחה המשפחתית האינטימית. "השינוי מתחיל בכם", הכריזה למאות האורחים שפקדו את בנייני האומה. כי כולנו משפחה אחת גדולה, רקמה אנושית שצופה בחדשות ומייצרת חדשות ומקטרת על חדשות. מדורת השבט, כפי שכינתה זאת רוה בדייקנות. ואכן, אין תיאור מדוייק מזה: קהילה שמסוגלת להתאחד רק דרך צפייה עייפה וחרוכה במסך עשן ואש מתלקחת שמקהה את החושים. 

והקהל, כמו קהל ישראלי טוב, מריע. מריע לתהילה, מריע לבנק הפועלים, מריע לכסף ולחליפות, להתחככות במפורסמים, מריע לתחושה שהכל עובד, שזו חברת שפע, שהאנשים החשובים עושים את מלאכתם נאמנה. מריע לסדר הציבורי, רק בשביל שיוכל, בפאנל מאוחר יותר וברשתות החברתיות, לקרוע אותו לגזרים.