אז למה בעצם כואב לי הגב?

בסופו של דבר כל האי סימטריה בעולם מתנקזת אליי. אני מיקרוקוסמוס של הבריאה. כנראה שבגלל זה כואב לי הגב. אי אפשר לשאת את המשקל הזה בלי להתעקם. אי אפשר לשאת את הסתירות הנפשיות של המציאות, מבלי שהן יתבטאו גם בגוף. אין מספיק משאבים כדי להכיל את כל העולם הזה, ולכן אומר לנו רבנו שזה מקום האמונה.

כבר המקובלים הבחינו בדימיון הרב שבין האדם לאלוהים ולבריאה. "מבשרי אחזה אלוה" הוא אחד הפסוקים החשובים והפחות מפורסמים של תורת הסוד. האדם לומד על דמותו של האל, גם הפיזית וגם הפנימית, מהתבוננות בו עצמו. למעשה זוהי סגירת המעגל של סיפור הבריאה בבראשית: האדם נברא בצלם אלוהים, ומכאן, שהוא יכול גם לדעת מה הצלם על ידי הסתכלות במראה.

כן, דימיון בין האדם לאל עשוי לגרום לכאבי גב, שאלו את איוב. ומעשה שהיה כך היה.

בעודי סופח את הדיסהרמוניה העולמית לתוך עמוד השדרה העקום שלי, אני מעיין גם בפתיחת הפרק באיוב, שממנו מובא הפסוק הנ"ל. ציטוט מצמרר של האיש שסבל יותר מכל. איוב זועם על כך שרעיו, במקום לנחמו, הוכיחו אותו וטענו כי האשמה היא בו. הוא דורש מהם להוכיח את דבריהם ולבסוף מגלה להם מי האשם האמיתי במצבו.

"וַיַּעַן אִיּוֹב, וַיֹּאמַר: עַד-אָנָה, תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי; וּתְדַכּאוּנַנִי בְמִלִּים. זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים, תַּכְלִימוּנִי, לֹא-תֵבֹשׁוּ, תַּהְכְּרוּ-לִי. וְאַף-אָמְנָם שָׁגִיתִי, אִתִּי, תָּלִין מְשׁוּגָתִי. אִם-אָמְנָם, עָלַי תַּגְדִּילוּ וְתוֹכִיחוּ עָלַי, חֶרְפָּתִי. דְּעוּ-אֵפוֹ, כִּי-אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי, וּמְצוּדוֹ, עָלַי הִקִּיף".

בהמשך, זה כבר נהיה קורע לב:

"חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי, כִּי יַד-אֱלוֹהַּ, נָגְעָה בִּי. לָמָּה, תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ-אֵל, וּמִבְּשָׂרִי, לֹא תִשְׂבָּעוּ?

והאל, מסביר איוב, הוא זה שניתן ללמוד על קיומו מבשרו. הסיבה לכך היא ויזואלית: אחת המכות שניחתו על מי שהיה "תם וישר וירא אלוהים וסר מרע", הייתה מכת השחין. איוב מפציר ברעיו לראות בגופו הפיזי סימן היכר לנוכחותו של אלוהים. משהו כזה נניח: "מהזוועות שפקדו אותי תלמדו שלא חטאתי, אלא שאלוהים בחר לפגוע בי". 

ומנקודת המוצא הפסימית הזו, התפתחה בתורת הקבלה תפיסה של השוואה בין האדם לאל, שכוללת גם ניתוח של החסרונות של האחרון, על פי החסרונות של הראשון. לאנושות יש בעיה ביחסים בין גברים לנשים? זוהי גם הבעיה של אלוהים. לאנושות יש בעיה של מלכים רבים שרבים על כתר אחד? הצחקתם, העולם שאלוהים ברא נחרב בגלל דבר כזה. אגו, דחפים מיניים, חוסר איזון ופיצול זהויות. לפי הקבלה, את כל ה-DSM אפשר למצוא גם באלוהים.

פשוט תסתכלו בבשר. תסתכלו בעמוד השדרה העקום הזה, תסתכלו בקושי להתכופף כדי להרים חתיכת אבק מהרצפה, תסתכלו בקושי להרים את המוצ'ילה בירח הדבש שלנו בהודו, ותסתכלו גם בפחד שעמוד השדרה העקום הזה לא יוכל להרים בעתיד את הילד שהוא כה מצפה לו. 

אני מדמיין עמוד שדרה ענקי מברזל. ראשו מגיע השמיימה. מתכת שחורה יצוקה עם אלפי חוליות ענק. אחת מהן בולטת ועקומה. אני מדיין נפח ענק. הפייסטוס שכזה, עם פטיש אדיר בידו. הוא עירום למחצה, מכוסה בזיעה שחורה כפחם. מצחו מכווץ ומרוכז. הוא מביט בחוליה ומתחיל להלום בה כדי ליישרה. שם משפחתנו היה קוז'ניצקי, נפח או סדן בעברית. כעת נותרנו עם גב עקום ועם חלומות על אונים של מיתולוגיה יוונית. ובינתיים כלום לא מסתדר, החלומות והכסף, הרצון והיכולת, הכל מופרד ונפרד, כל חלק בנפש מושך לכיוון אחר. Wild horses couldn't drag me away.

ועכשיו תסתכלו על המדינה העוקם הזאתי שלנו, הלא גמישה. איך כל דבר כאן הזו לוקח לו שנים לזוז. איך האינטרסים השונים, השחיתות והביורוקרטיה הופכים ללוחות טקטוניים שפשוט מעקמים כל תכנית טובה וכל רעיון מוצלח. תסתכלו איזה פחד לחשוב שהמדינה הזו לא יכולה להיפטר מכל המשאות הכבדים שהיא סוחבת ופשוט לרוץ קדימה, להיות קלילה, להיות גמישה, לקפוץ בדשא בין הממטרות לאורה החם של השמש. תראו את עמוד השדרה העקום שלה, איך יהודה ושומרון מכופפות אותו, איך הוא מנסה להתכופף לעזה ולא מצליח. איך הגיאוגרפיה הופכת לבעיית גב אורתופדית. 

ובקיצור, כדי להבין את הכל, פשוט תסתכלו עליי.